וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה (יד,טז)
וַיָּבאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמאלָם (יד,כ)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמאלָם(יד,כט)
מדוע תיארה התורה פעמיים ובהפרש של מס' פסוקים בודדים את אותה התרחשות ממש? מדוע המילה "חומה" נכתבה פעם בכתיב מלא ופעם בכתיב חסר? ומה בין "ביבשה בתוך הים" לבין "בתוך הים ביבשה"?
ל-4 כתות נחלקו ב"י הים ובהם שני מגמות: מגמה של צדיקים מאמינים בה' ובמשה- ובראשם נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון אל הים ומנגד מגמה של קטני אמונה שהובלו תמיד ע"י דתן ואבירם.
הפסוק הראשון מתאר את ההתרחשות כהוויתה וכפי שראו אותה הכת של המאמינים בה',
הפסוק השני מתאר את הרושם והאופן בו זכרו את ההתרחשות חסרי האמונה בעם ישראל ואשר הציגו את פני הדברים לאחר שחלף זמן מה תוך הסתמכותם על הזיכרון ההולך ונחלש של העם ככל שעובר הזמן.
ומה ההבדל בין שתי ההסתכלויות? כהבדל בין חומה לחמה.
ה"כלי יקר" מסביר את ההליכה ביבשה מחד ובתוך הים מאידך בכך שהצדיקים נכנסו לים עוד בטרם ראו יבשה ועליהם נאמר "בתוך הים ביבשה" וקטני האמונה לא נכנסו עד שראו את היבשה שבים ולכן עליהם נאמר "ביבשה בתוך הים".
לכן בציווי של ה' למשה בפס' טז נאמר בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה ללמדנו שזה המצב הרצוי בעיני ה' אלא שכאמור חלק נהגו כך וחלק אחרת.עוד מסביר ה"כלי יקר" את הכתיב החסר של החומה בפס' כ"ט בכך שיש כאן רמז לכך שכאשר יצאו מהים החלו להמרות ככתוב "וימרו על ים סוף".אפשר להרחיב ולומר שעם ישראל הגיע למעלה גבוהה מאוד בזמן היותו בים סוף ולכן ראה במים שעמדו מימין ומשמאל- חומה בצורה שתגן עליהם מפני המצרים (כפי שהסביר את משמעות החומה בעל "העמק דבר").ככל שהתרחקו מים סוף התחזק קולם של קטני האמונה והחוויה עצמה הלכה והתכהתה ועימה גם האופן בו זכרו את חומת המים, פתאום הם ראו זאת בפרספקטיבת זמן וזיכרון לאו דווקא כחומה מגינה אלא כחומה רעועה, נטולת ו, שעשויה היתה להטביע אותם.כך גם היה במעמד הר סיני כאשר בזמן המעמד אמרו כל ב"י נעשה ונשמע אך כעבור 40 יום, משבושש משה לרדת ע"פ חישוביהם, הערב רב הפנו עורף ופנו אל העגל.הזיכרון הסלקטיבי והקצר מאפיין את התנהגות העם בכל המקרים בו התלונן בפני ה' וזאת בהנגדה מוחלטת לאותם רגעים בהם האמינו בה' ובמשה עבדו.
וַיָּבאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמאלָם (יד,כ)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמאלָם(יד,כט)
מדוע תיארה התורה פעמיים ובהפרש של מס' פסוקים בודדים את אותה התרחשות ממש? מדוע המילה "חומה" נכתבה פעם בכתיב מלא ופעם בכתיב חסר? ומה בין "ביבשה בתוך הים" לבין "בתוך הים ביבשה"?
ל-4 כתות נחלקו ב"י הים ובהם שני מגמות: מגמה של צדיקים מאמינים בה' ובמשה- ובראשם נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון אל הים ומנגד מגמה של קטני אמונה שהובלו תמיד ע"י דתן ואבירם.
הפסוק הראשון מתאר את ההתרחשות כהוויתה וכפי שראו אותה הכת של המאמינים בה',
הפסוק השני מתאר את הרושם והאופן בו זכרו את ההתרחשות חסרי האמונה בעם ישראל ואשר הציגו את פני הדברים לאחר שחלף זמן מה תוך הסתמכותם על הזיכרון ההולך ונחלש של העם ככל שעובר הזמן.
ומה ההבדל בין שתי ההסתכלויות? כהבדל בין חומה לחמה.
ה"כלי יקר" מסביר את ההליכה ביבשה מחד ובתוך הים מאידך בכך שהצדיקים נכנסו לים עוד בטרם ראו יבשה ועליהם נאמר "בתוך הים ביבשה" וקטני האמונה לא נכנסו עד שראו את היבשה שבים ולכן עליהם נאמר "ביבשה בתוך הים".
לכן בציווי של ה' למשה בפס' טז נאמר בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה ללמדנו שזה המצב הרצוי בעיני ה' אלא שכאמור חלק נהגו כך וחלק אחרת.עוד מסביר ה"כלי יקר" את הכתיב החסר של החומה בפס' כ"ט בכך שיש כאן רמז לכך שכאשר יצאו מהים החלו להמרות ככתוב "וימרו על ים סוף".אפשר להרחיב ולומר שעם ישראל הגיע למעלה גבוהה מאוד בזמן היותו בים סוף ולכן ראה במים שעמדו מימין ומשמאל- חומה בצורה שתגן עליהם מפני המצרים (כפי שהסביר את משמעות החומה בעל "העמק דבר").ככל שהתרחקו מים סוף התחזק קולם של קטני האמונה והחוויה עצמה הלכה והתכהתה ועימה גם האופן בו זכרו את חומת המים, פתאום הם ראו זאת בפרספקטיבת זמן וזיכרון לאו דווקא כחומה מגינה אלא כחומה רעועה, נטולת ו, שעשויה היתה להטביע אותם.כך גם היה במעמד הר סיני כאשר בזמן המעמד אמרו כל ב"י נעשה ונשמע אך כעבור 40 יום, משבושש משה לרדת ע"פ חישוביהם, הערב רב הפנו עורף ופנו אל העגל.הזיכרון הסלקטיבי והקצר מאפיין את התנהגות העם בכל המקרים בו התלונן בפני ה' וזאת בהנגדה מוחלטת לאותם רגעים בהם האמינו בה' ובמשה עבדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה