תצווה: זריקת הדם ושני האילים

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב (כט,טז)
וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל
תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב (כט,כ)

בתהליך קידושם של הכהנים "לכהן לי" נדרשים להביא פר אחד ושני אילים.איל אחד נשחט ודמו נזרק על המזבח ואילו האיל השני עובר אותו התהליך רק שבין שחיטתו לזריקת דמו על המזבח נצטוו לתת מדמו על תנוך האוזן הימנית, הבהן של היד והרגל הימנית של אהרון ובניו.מה השיבה לצורך בשני אילים ומדוע באיל השני חל שינוי זה?
2 האילים באים לייצג 2 דרכים של הכהן בעבודת ה': האיל הראשון שדמו נזרק מיד על המזבח סביב מייצג את עבודת הכהן שעושה מלאכתו נאמנה ללא התבטלות כנגד העם החוטא וללא נסיון למצוא חן בעיני העם, האיל השני ונתינת הדם על איברי הכהן באה לרמז על חטאו של אהרון במעשה העגל שמתוך שרצה לגונן על ב"י נמשך אחריהם. מסביר בעל ה"שפתי כהן" שהדם הנזרק כנגד האוזן הוא כנגד ששמע אהרון "קום עשה לנו אלוקים" ולא כפף את תנוך אזנו שלא לשמוע את הדברים ובוהן היד הימנית היא כנגד זה שלקח הזהב בבוהן ידו ויצר עגל בחרט ובהן הרגל כנגד זה שאמרו לו "קום" וקימה היא על ידי בהן הרגל.
2 האילים מייצגים אם כן 2 דרכים העומדות בפני הכהן בייצגו את העם בעבודת המקדש ומתוך מעשה העגל ותצאותיו כמובן מובנת הדרך הרצויה והמתבקשת מן הכהן.

כי תשא: מסירותו של אהרון

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (לב,א)
וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (לב,כג)

תיאור פניית העם לאהרון בחטא העגל מופיע פעמיים- בראשונה שעת התרחשות הדברים ובשנית כשאהרון מתאר בפני משה את התרחשות הדברים.מה ראתה התורה צורך לחזור על אותם הדברים בדיוק(כמעט!) והרי יכלה לכתוב בקצרה ויספר לו אהרון על אודות בקשת העם? מדוע נשמטה מילת "קום" מדבריו של אהרון?

המילה "קום" מרמזת במקרא על חיפזון והזדרזות.נראה תחילה מס' דוגמאות הממחישות זאת.
פרעה המבקש לזרז את ב"י לצאת ממצרים אומר להם:
קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם (יב,לא)
גם המלאכים הדוחקים בלוט להימלט על נפשו נקטו בלשון "קום":
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר (בראשית,יט,טו)
וכך גם יוסף המזרז את אשר על ביתו לרדוף אחר אחיו בהעלילו עליהם שגנבו את גביעו:
הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה (בראשית מד,ד)
העם בא אל אהרון בדרישה שיעשה להם אלוקים אחרים שיחליפו את משה והזמן דוחק לו, אין הם יכולים להשתהות עוד ללא אלוה מוחשי.הם דוחקים ומאיצים באהרון והוא מצידו מנסה דווקא למשוך זמן עד שיבוא משה ולכן מצווה אותם להביא את נזמי הזהב של נשיהם ביודעו שהן תסרבנה לכך:
פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם
אך העם להוט להשיג את יעדו ולכן הם מביאים לו את נזמיהם וכאשר אהרון מכריז "חַג לַי-ה-וָ-ה מָחָר" הרי שהם משכימים לקום - כדי לעבוד את העגל.
על הדחף הבלתי נשלט הזה, ההזדרזות לחטוא ולמצוא תחליף למשה אין אהרון רוצה לשים את הדגש בספרו למשה את רצף ההתרחשויות.אין הוא יודע עדיין שמשה כבר התפלל בעד העם ולכן הוא רוצה שמשה ינסה להתפלל עבורם בלב שלם ומבלי להיפגע מהבהלה שאחזה בעם למצוא לו תחליף.כה גדולה היתה מסירותו של אהרון לעם ועל כן שינה קצת מדברי העם וכדי שנלמד על כוונתו זו של אהרון חזרה התורה על הדברים מילה במילה, עם השמטה קטנה שכוונה גדולה וטהורה עמדה מאחוריה.