וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב.(כד,יז)
וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת. (כד,כ)
פעמיים מציין הכתוב כי השדה שקנה אברהם הפך לקניינו התמידי, מה פשר כפילות הלשון?
הפסוק הראשון אינפורמטיבי יותר, מזכיר את הבעלים הקודמים של השדה ("שדה עפרון"), את ייחודו (אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה),
את מיקומו הגיאוגרפי (אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא) ואת כל מרכיבי הקניין ( הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב).
בפסוק השני הכל תמציתי יותר (הַשָּׂדֶה) ,מוזכרים הבעלים החדשים בלבד (לְאַבְרָהָם), מוזכרת מטרת הקניין (לַאֲחֻזַּת קָבֶר)
ומוזכרים אדוני הארץ(המכונים קודם לכן עם הארץ) שאיפשרו את הקניין והיו עדים למכירה (מֵאֵת בְּנֵי חֵת).
הצורך בכפילות נועד לענ"ד לענות על 2 היבטים שונים:
בפעם הראשונה מתואר הקניין במבט משפטי, נקודתי לאותו זמן וללא תיאור ההיבט התכליתי של הקנייה.
בפעם השניה יש רמז לתכלית לטווח הרחוק, לדורות הבאים (אחוזת קבר) כאשר התוקף שיאפשר את הנצחיות של האחוזה כשייכת לאברהם ולזרעו אחריו היא העדות של בני חת ( השלטון) שמשמשת אסמכתא לזכות הנצחית על המקום.
חשוב לשים לב שהפסוק השני מוזכר רק לאחר קבירת שרה במערה ובכך יש בו אכן מבט קדימה לתכלית לשמה נקנתה המערה.
וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת. (כד,כ)
פעמיים מציין הכתוב כי השדה שקנה אברהם הפך לקניינו התמידי, מה פשר כפילות הלשון?
הפסוק הראשון אינפורמטיבי יותר, מזכיר את הבעלים הקודמים של השדה ("שדה עפרון"), את ייחודו (אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה),
את מיקומו הגיאוגרפי (אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא) ואת כל מרכיבי הקניין ( הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב).
בפסוק השני הכל תמציתי יותר (הַשָּׂדֶה) ,מוזכרים הבעלים החדשים בלבד (לְאַבְרָהָם), מוזכרת מטרת הקניין (לַאֲחֻזַּת קָבֶר)
ומוזכרים אדוני הארץ(המכונים קודם לכן עם הארץ) שאיפשרו את הקניין והיו עדים למכירה (מֵאֵת בְּנֵי חֵת).
הצורך בכפילות נועד לענ"ד לענות על 2 היבטים שונים:
בפעם הראשונה מתואר הקניין במבט משפטי, נקודתי לאותו זמן וללא תיאור ההיבט התכליתי של הקנייה.
בפעם השניה יש רמז לתכלית לטווח הרחוק, לדורות הבאים (אחוזת קבר) כאשר התוקף שיאפשר את הנצחיות של האחוזה כשייכת לאברהם ולזרעו אחריו היא העדות של בני חת ( השלטון) שמשמשת אסמכתא לזכות הנצחית על המקום.
חשוב לשים לב שהפסוק השני מוזכר רק לאחר קבירת שרה במערה ובכך יש בו אכן מבט קדימה לתכלית לשמה נקנתה המערה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה