וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה (בר' כט כד)
וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה (בר' כט כט)
לבן מעניק לכל אחת מבנותיו, כמתנת נישואין, שפחה.ע"פ אור החיים היו השפחות שייכות לרחל וללאה עוד בירושה מכתובת אמם אך לבן הרמאי כמובן מנכס את השפחות לעצמו וממילא מציג את המעשה שלו כ"נתינה".
שני הפסוקים מכילים את אותם המילים הצבועות אך לא באותו הסדר. הפסוק המתאר את העברת בלהה לשפחת רחל נכתב בצורה סדורה וברורה אך הפסוק של נתינת זלפה ללאה מסורס.אילו היה הפסוק בנוי באותו האופן כמו זה של רחל היה צריך להיכתב כך:
וַיִּתֵּן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לשִׁפְחָה.
לענ"ד אפשר לפרש את סירוס הפסוק בכך שלבן נותן את זלפה לבתו בזמן שזהותה של הכלה אינה ידועה ליעקב שכן רק בפס' שאחריו מגלה יעקב ש"הנה היא לאה" לכן שמה של הבת המקבלת את השפחה נדחק לסוף הפסוק ולא כפי שהובא אצל רחל.
וצ"ע מדוע אצל רחל נאמר "לשפחה" ואצל לאה "שפחה" ללא ל' הייעוד.
וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה (בר' כט כט)
לבן מעניק לכל אחת מבנותיו, כמתנת נישואין, שפחה.ע"פ אור החיים היו השפחות שייכות לרחל וללאה עוד בירושה מכתובת אמם אך לבן הרמאי כמובן מנכס את השפחות לעצמו וממילא מציג את המעשה שלו כ"נתינה".
שני הפסוקים מכילים את אותם המילים הצבועות אך לא באותו הסדר. הפסוק המתאר את העברת בלהה לשפחת רחל נכתב בצורה סדורה וברורה אך הפסוק של נתינת זלפה ללאה מסורס.אילו היה הפסוק בנוי באותו האופן כמו זה של רחל היה צריך להיכתב כך:
וַיִּתֵּן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לשִׁפְחָה.
לענ"ד אפשר לפרש את סירוס הפסוק בכך שלבן נותן את זלפה לבתו בזמן שזהותה של הכלה אינה ידועה ליעקב שכן רק בפס' שאחריו מגלה יעקב ש"הנה היא לאה" לכן שמה של הבת המקבלת את השפחה נדחק לסוף הפסוק ולא כפי שהובא אצל רחל.
וצ"ע מדוע אצל רחל נאמר "לשפחה" ואצל לאה "שפחה" ללא ל' הייעוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה