וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'...וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכרוֹת צאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ
שאלת השאלות: מדוע ה' קיבל את מנחתו של הבל ודחה את זו של קין? לכאורה יש עדיפות במעשהו של קין שנזדרז להיות הראשון (ע"פ פשט הכתובים,ע"פ הדרש המובא בחולין גם אדם הראשון הקריב פר שור ) באנושות שמביא מנחה לה'? ומדוע פותח הסיפור במילים" ויהי מקץ ימים"? מקץ מה? מה האירוע שקדם לסיפור מנחת קין?
כל הפרשנים שניסו לתת מענה לשאלה זו התמקדו בכך שמנחתו של הבל היתה מן המובחר- מבכורות צאנו ואילו של הבל מהגרוע שבפירותיו.
כך למשל רש"י : מפרי האדמה-מן הגרוע.ורס"ג מבאר על ומחלבהן- מן השמנים שבהם.ונחמה ליבוביץ הוסיפה בעיוניה שאצל הבל נאמר "צאנו"- הצאן שלו, הבל נותן מעצמו ואילו קין- מפרי האדמה , לאו דווקא מתוך עצמו.
הבדל זה לכשעצמו בהחלט מבהיר מדוע נתקבלה מנחתו של הבל ולא זו של קין.
לענ"ד יש לשים לב להבדל נוסף: מי היה הראשון להביא מנחה לה'? לכאורה קין שכן הוא המתואר ראשון כמביא המנחה אבל אם אכן כך מדוע נקטה התורה בלשון " והבל הביא"? היה צריך להיות : ויבא הבל גם הוא וכו'. ועוד קשה: מדוע תגובת ה' לקרבנות מתוארת קודם כלפי הבל ("וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ") ורק אח"כ אל קין ("ואל קין ואל מנחתו לא שעה") , אם אכן קין היה הראשון והבל רק החרה החזיק אחריו היה צריך הכתוב לתאר קודם את דחיית מנחתו של קין ולא להיפך? אלא יש לומר שהבל היה הראשון שנתן משלו לה' אלא שלא קרא לזה מנחה וממילא הפועל הביא הוא עבר מוקדם ( past perfect) וכדומא נוכל לראות בפסוק "ויוסף הורד מצריימה" שגם שם ירידתו מצריימה היתה קודם מעשה יהודה ותמר ובגלל שמעשה יהודה ותמר קטע את סיפור המכירה התורה משתמשמת בלשון עבר מוקדם.כך יובנו אם כן הפסוקים:
ויהי מקץ ימים (מקץ הזמן שהבל הביא מנחתו לה') ויבא קין מפרי האדמה (וקרא לתשורתו) מנחה לה'. גַם-הוּא וְהֶבֶל הֵבִיא( כבר קודם) מִבְּכרוֹת צאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן ( ולכן תגובת ה' להבל קדמה לתגובתו למנחת קין) וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.
הבל בצניעותו נתן מהמובחר ולא קרא לזה בשם מנחה, לא ערך מסיבת עיתונאים ולא פרסם מעשהו אבל קין ששמע על כך רצה גם הוא שה' יכבדו ויעתר לנדבתו ולכן נתן, לא מתוך אותם המניעים, גם כן מנחה לה', מהגרוע שבפירותיו וממילא ברור מדוע לא נענתה מנחתו.
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכרוֹת צאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ
שאלת השאלות: מדוע ה' קיבל את מנחתו של הבל ודחה את זו של קין? לכאורה יש עדיפות במעשהו של קין שנזדרז להיות הראשון (ע"פ פשט הכתובים,ע"פ הדרש המובא בחולין גם אדם הראשון הקריב פר שור ) באנושות שמביא מנחה לה'? ומדוע פותח הסיפור במילים" ויהי מקץ ימים"? מקץ מה? מה האירוע שקדם לסיפור מנחת קין?
כל הפרשנים שניסו לתת מענה לשאלה זו התמקדו בכך שמנחתו של הבל היתה מן המובחר- מבכורות צאנו ואילו של הבל מהגרוע שבפירותיו.
כך למשל רש"י : מפרי האדמה-מן הגרוע.ורס"ג מבאר על ומחלבהן- מן השמנים שבהם.ונחמה ליבוביץ הוסיפה בעיוניה שאצל הבל נאמר "צאנו"- הצאן שלו, הבל נותן מעצמו ואילו קין- מפרי האדמה , לאו דווקא מתוך עצמו.
הבדל זה לכשעצמו בהחלט מבהיר מדוע נתקבלה מנחתו של הבל ולא זו של קין.
לענ"ד יש לשים לב להבדל נוסף: מי היה הראשון להביא מנחה לה'? לכאורה קין שכן הוא המתואר ראשון כמביא המנחה אבל אם אכן כך מדוע נקטה התורה בלשון " והבל הביא"? היה צריך להיות : ויבא הבל גם הוא וכו'. ועוד קשה: מדוע תגובת ה' לקרבנות מתוארת קודם כלפי הבל ("וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ") ורק אח"כ אל קין ("ואל קין ואל מנחתו לא שעה") , אם אכן קין היה הראשון והבל רק החרה החזיק אחריו היה צריך הכתוב לתאר קודם את דחיית מנחתו של קין ולא להיפך? אלא יש לומר שהבל היה הראשון שנתן משלו לה' אלא שלא קרא לזה מנחה וממילא הפועל הביא הוא עבר מוקדם ( past perfect) וכדומא נוכל לראות בפסוק "ויוסף הורד מצריימה" שגם שם ירידתו מצריימה היתה קודם מעשה יהודה ותמר ובגלל שמעשה יהודה ותמר קטע את סיפור המכירה התורה משתמשמת בלשון עבר מוקדם.כך יובנו אם כן הפסוקים:
ויהי מקץ ימים (מקץ הזמן שהבל הביא מנחתו לה') ויבא קין מפרי האדמה (וקרא לתשורתו) מנחה לה'. גַם-הוּא וְהֶבֶל הֵבִיא( כבר קודם) מִבְּכרוֹת צאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן ( ולכן תגובת ה' להבל קדמה לתגובתו למנחת קין) וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.
הבל בצניעותו נתן מהמובחר ולא קרא לזה בשם מנחה, לא ערך מסיבת עיתונאים ולא פרסם מעשהו אבל קין ששמע על כך רצה גם הוא שה' יכבדו ויעתר לנדבתו ולכן נתן, לא מתוך אותם המניעים, גם כן מנחה לה', מהגרוע שבפירותיו וממילא ברור מדוע לא נענתה מנחתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה