וַיּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הִנֵּה אָנכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבתֵיכֶם
וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקד יִפְקד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב
מה באה מילת "הנה" המופיעה בדברי יעקב ונעדרת מדברי יוסף ללמדנו?מדוע יוסף פרט את מילות הגאולה "פקד יפקד" בעוד יעקב לא עשה כן? מה בין להשיב אותנו לארץ ישראל לבין להעלות אותנו? ומדוע הבטחת הארץ לאבות מוזכרת דווקא בדברי יוסף?
יעקב ידע להצביע על רגע מיתתו בדיוק רב ולכן נקט בלשון הנה, יוסף בנו הצדיק אולי לא הגיע למדרגה נעהל זו אך בכל זאת חש כאשר עמד למות ולכן גם הוא הספיק לצוות לבני ביתו ולבני ישראל את המסר שעבר מאז מדור לדור, מסר הגאולה המתקרבת.יעקב נוקט בלשון שיבה בעוד יוסף בלשון עלייה "והשיב" לעומת "והעלה" וזאת משום שעבור יעקב הלייה לא"י היא שיבה הביתה בעוד עבור יוסף המדבר אל הדורות הבאים שלא נולדו בא"י המעבר אליה הוא יותר עלייה מאשר שיבה: עליית מדרגה ממצרים הרדודה רוחנית לא"י הנמאת במעלה הרוחנית הגבוהה ביותר.אצל יוסף מוזכרת השבועה של ה' שכן הטיעון המוסרי שיהיה לב"י העולים ארצה כלפי אלו שיפקפקו בבצורך לצאת ממצרים יהיה השבועה שנשבע ה' לאבות בעוד שכאשר יעקב מדבר אל יוסף אין צורך בהסבר מדוע א"י שייכת לנו שהרי הוא נוקט בלשון "שיבה לארץ", שיבה הביתה. יעקב אם כן מקמץ בפרטים היות והוא פונה אל יוסף המכיר את הצורך לשוב לא"י בעוד יוסף אמנם פונה לאחיו אך בעצם מוסר בידהם את המסר שעליהם להעביר לצאצאהם ע"מ שיהיו בידהם הסימנים לבוא הגואל ("פקוד יפקוד") וההצדקה המוסרית לכיבוש הארץ("אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב").יעקב אולי חשב שיש עוד סיכוי לעליה בטווח הקצר בעוד יוסף זיהה עד כמה העם משוקע בתוך מצרים והבין שעוד רחוק הזמן עד אשר יעלו חזרה לארץ אבותיהם.
וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקד יִפְקד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזּאת אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב
מה באה מילת "הנה" המופיעה בדברי יעקב ונעדרת מדברי יוסף ללמדנו?מדוע יוסף פרט את מילות הגאולה "פקד יפקד" בעוד יעקב לא עשה כן? מה בין להשיב אותנו לארץ ישראל לבין להעלות אותנו? ומדוע הבטחת הארץ לאבות מוזכרת דווקא בדברי יוסף?
יעקב ידע להצביע על רגע מיתתו בדיוק רב ולכן נקט בלשון הנה, יוסף בנו הצדיק אולי לא הגיע למדרגה נעהל זו אך בכל זאת חש כאשר עמד למות ולכן גם הוא הספיק לצוות לבני ביתו ולבני ישראל את המסר שעבר מאז מדור לדור, מסר הגאולה המתקרבת.יעקב נוקט בלשון שיבה בעוד יוסף בלשון עלייה "והשיב" לעומת "והעלה" וזאת משום שעבור יעקב הלייה לא"י היא שיבה הביתה בעוד עבור יוסף המדבר אל הדורות הבאים שלא נולדו בא"י המעבר אליה הוא יותר עלייה מאשר שיבה: עליית מדרגה ממצרים הרדודה רוחנית לא"י הנמאת במעלה הרוחנית הגבוהה ביותר.אצל יוסף מוזכרת השבועה של ה' שכן הטיעון המוסרי שיהיה לב"י העולים ארצה כלפי אלו שיפקפקו בבצורך לצאת ממצרים יהיה השבועה שנשבע ה' לאבות בעוד שכאשר יעקב מדבר אל יוסף אין צורך בהסבר מדוע א"י שייכת לנו שהרי הוא נוקט בלשון "שיבה לארץ", שיבה הביתה. יעקב אם כן מקמץ בפרטים היות והוא פונה אל יוסף המכיר את הצורך לשוב לא"י בעוד יוסף אמנם פונה לאחיו אך בעצם מוסר בידהם את המסר שעליהם להעביר לצאצאהם ע"מ שיהיו בידהם הסימנים לבוא הגואל ("פקוד יפקוד") וההצדקה המוסרית לכיבוש הארץ("אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב").יעקב אולי חשב שיש עוד סיכוי לעליה בטווח הקצר בעוד יוסף זיהה עד כמה העם משוקע בתוך מצרים והבין שעוד רחוק הזמן עד אשר יעלו חזרה לארץ אבותיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה