וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
מדוע לא הוזכרה מטרת השליחות אצל העורב? מדוע נקטה התורה בלשון שילוח ולא שליחות? מה ראתה התורה צורך להוסיף את המילה "מאיתו" אצל היונה?
במשך שנה הטלטלה תיבת נח במי המבול וכל יושביה לא ראו את אוויר העולם ועל כן אך טבעי מעשהו של נח בשולחו שני שליחים- בעלי כנף- במטרה לגשש ולברר האם קלו המים, האם נראתה היבשה והאם קרוב הציויי של ה' שיאפשר חזרתם אל קרקע המציאות (תרתי משמע).כאשר מעמידים את שני הפסוקים הסמוכים זה לזה ומתארים את שני השלחיחם- העורב והיונה- עולים כמה הבדלים ברורים המעלים תמיהות אודות מהותן של שתי השליחויות.נעמוד על שתי שליחויות אלו ועל ההבדלים העמוקים בינהם.
רש"י מסביר מדוע נקטה התורה בלשון שילוח בשני המקרים ואומר כי " אין זה לשון שליחות אלא לשון שילוח .שלחה ללכת לדרכה ובזו אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו".היונה והעורב שולחו מן התיבה במטרה שלא ישובו אליה וכך ידע נח שקלו המים ואפשר להתארגן ליציאה החוצה.השימוש במילה "מאיתו" כמו גם קליטתה מחדש של היונה פעם שניה ושלישית מצביעים על היחס השונה של נח ליונה לעומת העורב. מסביר בעל "אור החיים":
"...העורב שימש (=קיים יחסי אישות) בתיבה וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תכף ומיד...ולא הזכיר לראות הקלו המים"
הגמרא במסכת סנהדרין( דף ק"ח) מסבירה שבתוך התיבה היתה הפרדה מוחלטת בין הזכרים לנקבות לבל יזדווגו האחד עם השני במשך השהות בתיבה ושלושה שימשו בתיבה וכולם לקו (הכלב,חם בנו של נח והעורב).את חם ואת הכלב לא יכול היה נח לשלח מן התיבה ולכן רק העורב גורש, כפי שמסביר בעל אור החיים. לעניות דעתי , אע"פ שלא נשלח למטרת בדיקת מצב המים התכוון נח להיעזר באי חזרתו של העורב כדי להסיק מסקנה ולדעת שקלו המים אך מאחר והעורב ריחף סביבות התיבה עד שיבשו המים לא היתה לנח אינדיקציה לדעת אם אכן קלו המים אם לאו ולכן שלח את היונה במטרה לדעת זאת. יחסו החיובי אל היונה בא לידי ביטוי בכל ההבדלים שבין שליחותה לשליחות העורב: היא יוצאת " מאיתו" תחת חסותו וכשאינה מוצאת מנוח לכף רגלה היא נקלטת מחדש בתיבה (מה שלא קורה עם העורב) וממילא ברור יחסו החיובי אליה.כלפי חוץ נראית פעולת השילוח של היונה והעורב דומה אך דווקא מתוך ההבדלים הדקים בין שני תיאורי שילוחם ניתן לעמוד על ההבדל התהומי ביחס של נח אליהם ומכאן יש ללמוד עד כמה הבדלים קטנים מבחוץ יכולים להעיד על פערים עמוקים ופנימיים והמשכיל יביט-ויבין.
וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
מדוע לא הוזכרה מטרת השליחות אצל העורב? מדוע נקטה התורה בלשון שילוח ולא שליחות? מה ראתה התורה צורך להוסיף את המילה "מאיתו" אצל היונה?
במשך שנה הטלטלה תיבת נח במי המבול וכל יושביה לא ראו את אוויר העולם ועל כן אך טבעי מעשהו של נח בשולחו שני שליחים- בעלי כנף- במטרה לגשש ולברר האם קלו המים, האם נראתה היבשה והאם קרוב הציויי של ה' שיאפשר חזרתם אל קרקע המציאות (תרתי משמע).כאשר מעמידים את שני הפסוקים הסמוכים זה לזה ומתארים את שני השלחיחם- העורב והיונה- עולים כמה הבדלים ברורים המעלים תמיהות אודות מהותן של שתי השליחויות.נעמוד על שתי שליחויות אלו ועל ההבדלים העמוקים בינהם.
רש"י מסביר מדוע נקטה התורה בלשון שילוח בשני המקרים ואומר כי " אין זה לשון שליחות אלא לשון שילוח .שלחה ללכת לדרכה ובזו אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו".היונה והעורב שולחו מן התיבה במטרה שלא ישובו אליה וכך ידע נח שקלו המים ואפשר להתארגן ליציאה החוצה.השימוש במילה "מאיתו" כמו גם קליטתה מחדש של היונה פעם שניה ושלישית מצביעים על היחס השונה של נח ליונה לעומת העורב. מסביר בעל "אור החיים":
"...העורב שימש (=קיים יחסי אישות) בתיבה וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תכף ומיד...ולא הזכיר לראות הקלו המים"
הגמרא במסכת סנהדרין( דף ק"ח) מסבירה שבתוך התיבה היתה הפרדה מוחלטת בין הזכרים לנקבות לבל יזדווגו האחד עם השני במשך השהות בתיבה ושלושה שימשו בתיבה וכולם לקו (הכלב,חם בנו של נח והעורב).את חם ואת הכלב לא יכול היה נח לשלח מן התיבה ולכן רק העורב גורש, כפי שמסביר בעל אור החיים. לעניות דעתי , אע"פ שלא נשלח למטרת בדיקת מצב המים התכוון נח להיעזר באי חזרתו של העורב כדי להסיק מסקנה ולדעת שקלו המים אך מאחר והעורב ריחף סביבות התיבה עד שיבשו המים לא היתה לנח אינדיקציה לדעת אם אכן קלו המים אם לאו ולכן שלח את היונה במטרה לדעת זאת. יחסו החיובי אל היונה בא לידי ביטוי בכל ההבדלים שבין שליחותה לשליחות העורב: היא יוצאת " מאיתו" תחת חסותו וכשאינה מוצאת מנוח לכף רגלה היא נקלטת מחדש בתיבה (מה שלא קורה עם העורב) וממילא ברור יחסו החיובי אליה.כלפי חוץ נראית פעולת השילוח של היונה והעורב דומה אך דווקא מתוך ההבדלים הדקים בין שני תיאורי שילוחם ניתן לעמוד על ההבדל התהומי ביחס של נח אליהם ומכאן יש ללמוד עד כמה הבדלים קטנים מבחוץ יכולים להעיד על פערים עמוקים ופנימיים והמשכיל יביט-ויבין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה