זָכוֹר אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ :
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ,ח-יא)
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיּצִאֲךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה,יב-טו)
מדוע נקט זכור בספר שמות ושמור בספר דברים? מדוע פרט רק בדברים את מטרת שמירת השבת ("למען ינוח וכו') ולא עשה כן בשמות?
מובא במכילתא ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד וממילא כל מסרים המוזכרים בדברים נאמרו גם בלוחות הראשונים-בשמות ובכל זאת אנו רואים כי קיימים הבדלים רבים בין שני המקומות.יסוד ההבחנה בין שני הקטעים הוא בפירוש כי שמורמצביע על מצוות לא תעשה בשבת,וזכור על מצוות מעשיות (כגון "זכרהו על היין") .הרמבן עושה חלוקה בין מצוות מאהבה לבין מצוות מיראה. יש מקום לומר שבדיברות הראשונות מובאת ההסתכלות על מצוות השבת באופן האידאלי ובמצב הרצוי, במדרגה הגבוהה של אהבה אך משקילקלו ב"י בחטא העגל ניתנה להם מצוות השבת במדרגה נמוכה יותר ,מדרגת היראה,וממילא יש גם מקום לתת טעם לקיום המצווה ("למען ינוח") .
כידוע מלשון הקידוש של שבת יש לנו שתי היבטים של השבת: שבת בראשית ושבת מצרים: "זיכרון למעשה בראשית" לעומת "זכר ליציאת מצרים"בדיברות הראשונות ההתייחסות היא לשבת בראשית (כי ששת ימים וגו) וכפי שמסביר החזקוני, הזכירה מוסבת תמיד לאחור, לשבת הראשונה, שבת בראשית.זוהי ראייה המבקשת מאיתנו לשבות כשם ששבת אלוקים לאחר הבריאה , ללא נתינת טעם ובמדרגה הגבוהה.לכן גם קיום השבת במדרגה זו נעשה לא משום שה' צווך אלא משום שה' ברך את השבת ושומה עלינו להידמות ל' ולהינות מברכתה.לעומתה נמצאת שבת מצרים המובאת בלוחות השניים: זוהי שבת שנועדה לתת מנוחה לעם העבדים שעבד ללא הפסק במצרים, שבת של חירות אישית של האדם העמל כל השבוע וזוהי כאמור מדרגה נמוכה יותר.
מי שמתעלה מגיע למדרגת השבת באור של שבת בראשית ומי שטרם הגיע למדרגת שבת בראשית מקיים את השבת מתוך יראה,מתוך תועלתנות , מתוך דרגת ה"שמור", ובכל זאת גם ממדרגה זו הוא מקיים את הנדרש ממנו בדיבר החמישי.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ,ח-יא)
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיּצִאֲךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה,יב-טו)
מדוע נקט זכור בספר שמות ושמור בספר דברים? מדוע פרט רק בדברים את מטרת שמירת השבת ("למען ינוח וכו') ולא עשה כן בשמות?
מובא במכילתא ששמור וזכור נאמרו בדיבור אחד וממילא כל מסרים המוזכרים בדברים נאמרו גם בלוחות הראשונים-בשמות ובכל זאת אנו רואים כי קיימים הבדלים רבים בין שני המקומות.יסוד ההבחנה בין שני הקטעים הוא בפירוש כי שמורמצביע על מצוות לא תעשה בשבת,וזכור על מצוות מעשיות (כגון "זכרהו על היין") .הרמבן עושה חלוקה בין מצוות מאהבה לבין מצוות מיראה. יש מקום לומר שבדיברות הראשונות מובאת ההסתכלות על מצוות השבת באופן האידאלי ובמצב הרצוי, במדרגה הגבוהה של אהבה אך משקילקלו ב"י בחטא העגל ניתנה להם מצוות השבת במדרגה נמוכה יותר ,מדרגת היראה,וממילא יש גם מקום לתת טעם לקיום המצווה ("למען ינוח") .
כידוע מלשון הקידוש של שבת יש לנו שתי היבטים של השבת: שבת בראשית ושבת מצרים: "זיכרון למעשה בראשית" לעומת "זכר ליציאת מצרים"בדיברות הראשונות ההתייחסות היא לשבת בראשית (כי ששת ימים וגו) וכפי שמסביר החזקוני, הזכירה מוסבת תמיד לאחור, לשבת הראשונה, שבת בראשית.זוהי ראייה המבקשת מאיתנו לשבות כשם ששבת אלוקים לאחר הבריאה , ללא נתינת טעם ובמדרגה הגבוהה.לכן גם קיום השבת במדרגה זו נעשה לא משום שה' צווך אלא משום שה' ברך את השבת ושומה עלינו להידמות ל' ולהינות מברכתה.לעומתה נמצאת שבת מצרים המובאת בלוחות השניים: זוהי שבת שנועדה לתת מנוחה לעם העבדים שעבד ללא הפסק במצרים, שבת של חירות אישית של האדם העמל כל השבוע וזוהי כאמור מדרגה נמוכה יותר.
מי שמתעלה מגיע למדרגת השבת באור של שבת בראשית ומי שטרם הגיע למדרגת שבת בראשית מקיים את השבת מתוך יראה,מתוך תועלתנות , מתוך דרגת ה"שמור", ובכל זאת גם ממדרגה זו הוא מקיים את הנדרש ממנו בדיבר החמישי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה